סיפורי לקוחות

כל אביב, בערך באותו שבוע, הגינה של משפחת נחום בקריית טבעון הייתה מקבלת את אותה הפתעה – כנימה לבנה על הפיקוס, ואחריה תולעים על עלי

בגינה של משפחת גבע בהוד השרון היה דפוס קבוע: כל אביב הם קונים שיחים חדשים, נוטעים אותם באהבה, ועד סוף הקיץ לפחות חצי מהם מתים.

מתחת לעץ הפיקוס הגדול בחצר של משפחת רוזן בגבעתיים הייתה פינה של אדמה חשופה – עיגול שלם ברדיוס של כמעט שלושה מטרים שבו שום דבר

הגינה של משפחת ברקוביץ' ברעננה הייתה מרשימה – בערך באפריל. אז הכל פרח בבת אחת, השכנים התפעלו, ואחר כך במשך תשעה חודשים היא הייתה בעיקר

משפחת לביא מכפר סבא גרה בבית עם חצר אחורית שיורדת קלות לכיוון קיר המרתף. בקיץ אף אחד לא שם לב. בחורף הראשון גשם אחד חזק

הגינה של צביקה ורותי ברמת גן נראתה טוב – מרחוק. מקרוב, הדשא היה ירוק בכתמים וצהוב בכתמים. פינה אחת הייתה רטובה תמיד, פינה אחרת יבשה

לרונית ואלון יש 60 מ"ר של גינה, שלושה ילדים, כלבה, ורשימת דרישות שמתאימה לחצר של וילה: פינת ישיבה לזוג, מקום משחק לילדים, פינת מנגל לשבתות,

כשעופר ויעל נכנסו לבית ברעננה, הקבלן השאיר שביל ישר מהדלת האחורית לפינת הגינה. אריחים אפורים, קו ישר כמו סרגל, מטר רוחב בדיוק. הבעיה: אף אחד

לוקי, לברדור בן שלוש, הרס לדני ולמיכל את הגינה תוך חצי שנה. חפר בורות בדשא, עקר שתילים, השתין באותה פינה עד שהדשא שם מת לחלוטין,

אייל ושירה קנו דירת גן בראשון לציון, בקומה האחרונה של מדרון שפונה מערבה. הנוף מהגינה – מטורף. הרוח – עוד יותר. בשנה הראשונה הם שתלו

אורנה חזרה משבועיים בקיוטו עם 400 תמונות של גינות ורעיון קבוע בראש. היא רוצה גינה יפנית. בעלה גיל חייך בנימוס, כי הוא ידע שהחצר שלהם

כשמיכל ורון עברו לבית בהרצליה הם שמחו על האלון הגדול בפינת החצר. עץ מרשים, גזע עבה, צל נהדר. מה שלא שמחו עליהם זה ה-25 מ"ר