משפחת לביא מכפר סבא גרה בבית עם חצר אחורית שיורדת קלות לכיוון קיר המרתף. בקיץ אף אחד לא שם לב. בחורף הראשון גשם אחד חזק הפך את הפינה ליד המרתף לבריכה של ממש – מים שעמדו שם יומיים, ריח של רטיבות, וקו לחות שהתחיל לטפס על הקיר מבפנים.
"בכל סתיו היינו יוצאים עם שקי חול לפני שהתחזית מבטיחה גשם," אומר יובל. "זה נשמע מוגזם כשאני אומר את זה עכשיו, אבל זה מה שעשינו במשך שלוש שנים."
הם ניסו כמה דברים בדרך. קבלן שהגביה מעט את המדרגה בכניסה לחצר, גנן שהמליץ להחליף את הדשא הטבעי בדשא סינטטי כי "ככה לפחות לא יהיה בוץ", ואיש אחד שהציע לשפוך עוד שכבת אדמה בפינה הבעייתית. אף אחד מהם לא בדק לאן המים בכלל אמורים ללכת.
שי הגיע וההתחלה הייתה לא בגינה – היא הייתה עם צינור מים פתוח על הריצוף, כדי לראות בזמן אמת איך המים זורמים ואיפה הם נעצרים. התברר שהחצר כולה בנויה כמעט שטוחה, עם שיפוע הפוך קטן ממש ליד קיר המרתף – במקום להתרחק מהבית, המים זרמו אליו.
מה שי עשה: יצר שיפועים מחדש בכל שטח החצר, כ-2% הטיה שמרחיקה מים מהמבנה ולא אליו. לאורך קו הבעיה הותקן ניקוז צרפתי – תעלה עם צינור מנוקב עטוף בבד גיאוטכני ומכוסה בחצץ, שאוסף את המים ומוביל אותם לבור ניקוז בקצה החצר. מעל השכבה הזאת הונחה תערובת קרקע חדשה שמתנקזת נכון, ולא האדמה הכבדה שהייתה שם קודם.
מה שהיה מתחת לריצוף הישן פורק בזהירות רק באזור העבודה, כדי לא לפגוע בשאר הגינה שהייתה תקינה.
מאז הפעלת המערכת עברו שני חורפים עם גשמים חזקים, ואף פינה לא עמדה במים יותר משעה.
"אנחנו כבר לא בודקים תחזית לפני שאנחנו הולכים לישון," אומרת דנה. "זה נשמע קטן אבל זה שינה לנו את החורף."
