הגינה של צביקה ורותי ברמת גן נראתה טוב – מרחוק. מקרוב, הדשא היה ירוק בכתמים וצהוב בכתמים. פינה אחת הייתה רטובה תמיד, פינה אחרת יבשה כמו חול. בכל הפעלה של ההשקיה היה ספרינקלר אחד שירה באלכסון על הקיר של השכנים ואחד שפשוט טפטף בעצב.
"הבית בן 25 שנה," אומר צביקה. "מערכת ההשקיה מקורית. אף אחד אף פעם לא נגע בה חוץ מלהחליף ראש שנשבר פה ושם."
לאורך השנים הם קראו לאינסטלטור שסתם נזילה, לגנן שהחליף שלושה ספרינקלרים, ולשכן שהבין קצת ועזר לכוון את השעון. כל תיקון פתר בעיה אחת ויצר אחרת. צינור שנסתם פה שלח לחץ לשם. ספרינקלר חדש עם ספיקה שונה גרם לזה שחצי מהגינה קיבל כפול מים וחצי בכלל לא.
שי הגיע עם טכנאי השקיה ועשו דבר ראשון מיפוי. פתחו את כל ארגזי השקיה, הפעילו כל מעגל בנפרד, וסימנו על שרטוט מה עובד, מה שבור, ואיפה בכלל עוברים הצינורות. התברר שיש מעגל שלם שלא מחובר לכלום – כנראה מגינה קודמת שמישהו שינה.
מה שי עשה: הוריד את הכל. לא תיקון על תיקון – החלפה מלאה. צינורות 16 מ"מ חדשים, מסודרים בתוואי הגיוני עם ארגז בקרה מרכזי אחד. חלוקה לשלושה מעגלים לפי סוג צמחייה: דשא בספרינקלרים, ערוגות בטפטוף, ועציצים
גדולים בטפטפות בודדות. שעון חכם עם חיישן לחות שמדלג על השקיה כשהקרקע עדיין רטובה.
הצנרת הישנה נשלפה ככל שאפשר. מה שהיה קבור עמוק מדי, שי ניתק וסתם ולא סיכן את הדשא בחפירות מיותרות.
חשבון המים ירד ב-40 אחוז בחודש הראשון. לא כי הגינה מקבלת פחות מים – כי היא מפסיקה לקבל מים שהיא לא צריכה.
"25 שנה חשבנו שהגינה בעייתית," אומרת רותי. "התברר שהגינה בסדר גמור. הצינורות היו הבעיה."
