עדי ואיתי קנו בית בשכונת הנביאים, ידעו שיש מדרון בחצר, אבל לא הבינו מה זה אומר עד שנכנסו. 90 מ"ר של שטח עם הפרש גובה של כמעט שני מטרים וחצי בין הדלת האחורית לגדר התחתונה. הילדים יצאו לחצר והחליקו. אחרי גשם זה היה מגלשה של בוץ.
הם הזמינו קבלן שהציע להם קיר תומך אחד גדול באמצע ודשא מלמעלה ומלמטה. "זה נראה כמו חומה סינית עם דשא משני הצדדים," אומרת עדי. "ויצא מחיר מטורף על הקיר לבד."
שי הגיע ועשה משהו שהקבלן לא עשה: ירד עם מטר לייזר ומדד את השיפוע בנקודות שונות. "המדרון לא אחיד," הוא אמר. "בצד שמאל הוא תלול, בצד ימין הוא הרבה יותר עדין. אם נתייחס לכל המדרון אותו דבר, נבזבז כסף."
הפתרון: שלוש מדרגות רחבות במקום קיר אחד גבוה. כל מדרגה עם קיר תומך נמוך מאבן מקומית – 60-70 ס"מ – שאפשר לשבת עליו ושלא דורש הנדסה כבדה. המדרגה העליונה, ליד הבית, קיבלה דק ופינת ישיבה. האמצעית הפכה לגינת צמחי תבלין ופרחים בנפרד. התחתונה נשארה פתוחה עם דשא סינטטי – המקום שבו הילדים משחקים כדורגל.
בין המדרגות שי שם מדרגות אבן רחבות עם תאורת רצפה בצדדים. בלילה זה נראה כמו שביל שיורד דרך גינה הררית.
הדבר שהפתיע את איתי: הניקוז. "לא חשבתי על זה, אבל שי שם תעלה בכל רמה שמנקזת את המים הצידה במקום שיזרמו למטה. בחורף הראשון, בעוד שכנים נלחמו בשלוליות, אצלנו הכל היה יבש."
עדי מוסיפה: "הקבלן הראשון רצה להילחם במדרון. שי עבד איתו. עכשיו יש לנו שלוש גינות אחת מעל השנייה, וכל אחת שונה. הילדים רצים למעלה ולמטה במדרגות כאילו זה פארק שעשועים."
