יואב שילם 340 שקל על מים בחודש יולי. על גינה של 60 מ"ר. הוא הסתכל על החשבון, הסתכל על הגינה, וראה דשא צמא, שני עצי דולב שעלו בחשמליה, ושיחי היביסקוס שנראים עייפים למרות כל המים שהם שותים.
הבעיה של יואב לא הייתה תחזוקה – היא הייתה שהגינה תוכננה כאילו היא נמצאת באנגליה. דשא אנגלי, צמחים שאוהבים לחות, ומערכת השקיה שמנסה לפצות על אקלים שלא מתאים.
שי הגיע ועשה חשבון פשוט: כמה מים הגינה צורכת, כמה היא צריכה לצרוך, ומה הפער. אחר כך הלך צמח צמח ואמר: זה נשאר, זה הולך, וזה אפשר לשמור אם מעבירים אותו לאזור אחר.
השינוי הגדול: הדשא. שי לא הוריד את כולו – הוא השאיר רצועה ליד הבית שיואב רצה לשמור, והחליף את השאר בכיסוי קרקע ים-תיכוני: לואנדולה, גזניה, ורימון ננסי בפינה. הוסיף חצץ מקומי בצבע חול בין האזורים, ושבילי אבן שמפרידים ונותנים מבנה.
מערכת ההשקיה חולקה לשלושה מעגלים: אחד לדשא הנשאר (יותר מים), אחד לצמחי הנוי החדשים (מעט מים), ואחד לעצים (השקיה עמוקה ונדירה). כל מעגל עם טיימר נפרד.
הקיץ הראשון אחרי ההסבה: חשבון מים של 130 שקל. ירידה של 60%. הגינה לא נראית "מדברית" או דלה – שי בחר צמחים שפורחים בצבעים חזקים דווקא בקיץ, כשהכל סביב מצהיב.
יואב אומר: "הגינה הקודמת הייתה יפה בחורף ועלובה בקיץ. הגינה הזו יפה כל השנה ולא עולה לי הון." ואז מוסיף: "ושי לא אמר לי אף פעם שדשא זה רע. הוא אמר שדשא זה בסדר, בכמות הנכונה ובמקום הנכון."
