גיא ראה את זה קורה בהילוך איטי. בשנה הראשונה הדשא היה מושלם. בשנייה התחילו כתמים צהובים בפינות. בשלישית, חצי מהדשא היה חום וחצי ירוק, ושום דבר לא עזר.
הוא עשה את כל מה שגוגל אמר. הוסיף דשן, הגביר השקיה, הוריד השקיה, ריסס נגד פטריות. הדשא המשיך למות. "הרגשתי כמו רופא שנותן תרופות בלי אבחנה," הוא אומר.
שי הגיע ועשה משהו שגיא לא חשב עליו: הוא לא הסתכל על הדשא. הוא הסתכל על האדמה. תקע את'ל לעומק 15 סנטימטר ושלף גוש קשה כמו חימר. "הקרקע שלך דחוסה," הוא אמר. "השורשים לא יכולים לנשום. אתה יכול לשפוך כמה מים שאתה רוצה – הם לא מגיעים למטה."
הסיבה: כשהקבלן בנה את הבית, הוא פיזר 5 סנטימטר של אדמת גן על קרקע בניה דחוסה ושתל דשא מעל. שנה-שנתיים זה מחזיק. אחר כך השורשים מגיעים לשכבה הקשה ומתחילים להיחנק.
שי היה ישר: לתקן קרקע דחוסה עם דשא קיים מעל זה כמו לצבוע קיר רטוב. צריך לפרק ולבנות נכון.
תוך יומיים הדשא הישן יצא. שי חפר 20 סנטימטר, שבר את השכבה הדחוסה, ערבב פרלייט וקומפוסט עם האדמה הקיימת כדי ליצור מצע מנוקז שנושם. מעל זה הניח גלילי דשא מזן שמתאים לתנאי הקרקע והשמש הספציפיים של החצר – לא את הדשא הכי זול שהיה בתנאי הקבלן.
"הוא שאל אותי כמה שמש יש בחצר ובאיזה שעות," מספר גיא. "הקבלן המקורי לא שאל אותי כלום."
שי הוסיף עוד דבר: הדרכה של עשר דקות. מתי להשקות, כמה, ואיך לזהות בעיה לפני שהיא הופכת לאסון. "אמרתי לו שאדמה דחוסה תמיד תחזור אם לא מאווררים פעם בשנה. הראיתי לו איך עושים את זה לבד."
אחרי חודשיים גיא שלח לשי תמונה. "ירוק אחיד. בכל הגינה. פשוט ירוק. שלוש שנים לא ראיתי את זה ככה."
