יונתן ונועה הם אנשי עשה-זאת-בעצמך מובהקים. כשנכנסו לדירת גן בגבעתיים לפני ארבע שנים, הם פתחו יוטיוב והתחילו לבנות גינה. שבת אחרי שבת, פרויקט אחרי פרויקט.
הרשימה: דשא סינטטי ששמו בעצמם. פרגולה מעץ אורן שיונתן הרכיב עם חבר. אדניות בלוקים שנועה צבעה בלבן. שביל מאבני שלייפ שקנו בשופרסל. שתילה של כל מה שמצאו במבצע במשתלה. ותאורת גינה סולארית מאיקאה.
"כל דבר בנפרד נראה לנו סבבה," אומר יונתן. "אבל אחרי ארבע שנים הגינה נראתה כמו חדר שמישהו ריהט מפינות של חנויות שונות. שום דבר לא הלך ביחד."
הבעיות שהצטברו: הדשא הסינטטי התחיל להתרומם בפינות כי ההכנה מתחת לא הייתה נכונה. הפרגולה נטתה קצת כי העמודים לא יוצקו כמו שצריך. שביל האבנים שקע במקום אחד ועלה במקום אחר. והצמחים – חלקם מתו, חלקם השתלטו, ומה שנשאר גדל לכיוונים שאף אחד לא תכנן.
שי הגיע ועשה דבר ראשון שהפתיע אותם: הוא מחא להם כף. "רוב האנשים לא עושים כלום עם הגינה שלהם. אתם לפחות ניסיתם. עכשיו בואו נשמור את מה שעובד ונתקן את מה שלא."
מה נשאר: הדשא הסינטטי – שי הוריד אותו, תיקן את שכבת הבסיס, הוסיף חול מתאים, והתקין מחדש את אותו דשא. חסך להם קנייה חדשה. שתי אדניות הבלוקים שנועה צבעה הוחלפו באדניות קורטן, אבל שתיים אחרות בגודל מתאים נשארו – שי פשוט צבע אותן מחדש באפור כהה במקום לבן. פתאום הן נראו כאילו מישהו תכנן אותן.
מה שונה: הפרגולה הוחלפה. "זה הדבר שהכי קשה היה לי לשמוע," מודה יונתן. "שמתי בה סופשבוע שלם." אבל שי הראה לו שהעמודים זזים ושזה עניין של בטיחות, לא של אסתטיקה. במקומה הוא שם פרגולת אלומיניום בצבע אנתרציט עם סוכך נשלף – יותר קטנה, יותר פרופורציונלית לגינה.
השביל פורק ונבנה מחדש עם בסיס נכון ואבנים אחידות. מערכת התאורה הסולארית הוחלפה בתאורה חשמלית נמוכה שמותקנת בקרקע לאורך השביל ומתחת לאדניות.
הצמחים עברו מיון: שי הוריד את מה שהשתלט, העביר שתילים למקומות מתאימים יותר, ושתל חדשים שמשלימים. במקום עשרים זנים שונים שלא קשורים אחד לשני – שבעה זנים שחוזרים על עצמם ויוצרים קו אחיד.
