לשירה ועומר יש בית יפה ברעננה. טיח בגוון חול חם, תריסי עץ כהים, דלת כניסה בצבע ירוק זית. בפנים הכל מעוצב, מחושב, כל כרית במקום. ואז יוצאים לחצר ומשהו צורם.
"לא ידענו להגיד מה לא עובד," אומר עומר. "הגינה הייתה ירוקה ומטופחת. שמנו כסף על צמחים. אבל כל מי שנכנס מהגינה לבית הרגיש שהוא עובר בין שני מקומות שלא מכירים אחד את השני."
הם הזמינו את שי. הוא לא התחיל בגינה. הוא עמד בחוץ והסתכל על הבית חמש דקות. אחר כך שאל: "מי בחר את הצמחים?"
שירה הודתה שהלכה למשתלה וקנתה מה שנראה לה יפה. בוגנוויליה סגולה, היביסקוס ורוד זועק, גזניה כתומה, ולנטנה צהובה. כל צמח יפה בפני עצמו. ביחד – קרנבל.
"הבית שלכם מדבר בשקט," אמר שי. "חול, ירוק כהה, עץ. הגינה צועקת. הן לא באותה שיחה."
שי בנה פלטת צבעים שיוצאת מהבית החוצה. בסיס של ירוקים בגוונים שונים – מרווה, רוזמרין, כיסוס כסוף – שמדברים עם התריסים. נקודות צבע מבוקרות בלבן ובסגול בהיר: לבנדר, פלומבגו, ויסמין. שום דבר כתום, שום דבר ורוד זועק.
החצץ סביב האיי צמחייה הוחלף מלבן בוהק לגוון חול-אפרפר שמתחבר לטיח. שי הוסיף שלושה עציצי חרס גדולים בכניסה בגוון חום אדמה – אותו גוון כמו מסגרות החלונות.
השינוי שלקח הכי הרבה זמן היה דווקא הויכוח על הבוגנוויליה. שירה אהבה אותה. שי לא ויתר: "בוגנוויליה סגולה על קיר בצבע חול זה כמו ללבוש עניבה ניאון עם חליפה שקטה. אפשר, אבל צריך לרצות את זה." בסוף הוא הציע פשרה – בוגנוויליה לבנה שמטפסת על הפרגולה. הצבע הלבן נותן נוכחות בלי להתחרות בבית.
"אנשים שמגיעים אלינו עכשיו לא אומרים 'איזו גינה יפה'," אומרת שירה. "הם אומרים 'איזה בית יפה.' וזה בדיוק הנקודה – הגינה הפסיקה להתחרות בבית והתחילה להשלים אותו."
עומר מוסיף: "חשבתי שזה יהיה סיפור של להוציא צמחים ולשים אחרים. אבל שי שינה לנו את הדרך שאנחנו מסתכלים על חצר. זה לא קטלוג של צמחים יפים. זה מכלול אחד."
