אחרי שש שנים בבית, משפחת לוין כבר הפסיקו להתלונן על הגינה. פשוט הפסיקו להשתמש בה אחרי חמש בערב. במהלך היום החצר עוד תיפקדה – הילדים יצאו, הכביסה נתלתה – אבל ברגע שחשכ, זה נגמר. שלוש מנורות על עמוד שאחת מהן לא עבדה, כבלים שעברו מעל הדשא עם מאריך מהסלון, ונקודת חשמל אחת בקיר החיצוני שכל חיבור אליה לווה בניצוץ קטן. "ידענו שזה לא בסדר," אומר אורי, "אבל כל פעם דחינו את זה. עד שהבן הקטן נתקל בכבל בחושך ונפל על אבני השביל."
הנפילה לא הייתה קשה, אבל היא הייתה הרגע שבו הם הבינו שהם לא יכולים להמשיך לעבוד עם "סידורים זמניים" שהפכו לקבועים. הבעיה הייתה שהם לא ידעו למי לפנות. חשמלאי? מעצב גינות? קבלן? הם רצו מישהו שמבין גם את הצד הטכני וגם יודע לתכנן תאורה שתהיה נעימה ולא רק פונקציונלית.
שי הגיע לבדיקה ראשונה ועשה משהו שהפתיע אותם – לפני שדיבר על גופי תאורה או עיצוב, הוא ביקש לראות את לוח החשמל ואת כל נקודות החיבור החיצוניות. מה שמצא הדאיג אותו: חיבורים ללא הארקה, כבלים לא מוגנים מים, וקו אחד שמזין גם את משאבת ההשקיה וגם את כל התאורה. "הוא אמר לנו בפירוש – לפני שאני מתכנן לכם נורה אחת, כל התשתית צריכה להיבנות מחדש," מספרת ליאת. "זה לא מה שרצינו לשמוע, אבל ברגע שהוא הסביר למה, הבנו שאי אפשר לקצר."
התוכנית של שי חילקה את הגינה לשלושה קווי חשמל נפרדים – שביל כניסה, אזור ישיבה, וצמחייה היקפית – כל אחד עם הגנה עצמאית. הכבלים הוטמנו בתעלות מתחת לאדמה בעומק של 40 ס"מ, בתוך צנרת אטומה. כל גוף תאורה שנבחר היה בדרגת עמידות IP65 לפחות, מתאים לחורפים ישראליים.
רק אחרי שהתשתית הושלמה התחיל החלק של התכנון האסתטי. ולפה שי הביא חשיבה שהם לא ציפו לה. במקום להציף את הגינה באור, הוא עבד עם שכבות: תאורה נמוכה צמודת קרקע לאורך השביל, ספוטים חמים שמאירים את גזע הזית מלמטה, ורצועת LED מוסתרת מתחת לדק הישיבה שנותנת תחושת מרחב בלי לסנוור. "הוא הדליק לנו את הגינה בערב הראשון," אומר אורי, "ולא הכרנו את המקום. אותם צמחים, אותו שביל, אבל פתאום הכל נראה כמו מקום שרוצים לשבת בו."
דבר אחד שהם לא תכננו: אחרי ההתקנה, השכנים שלהם ראו את הגינה בערב ושניים מהם פנו לשי. "זה אומר משהו," אומרת ליאת. "הדבר הכי חשוב בשבילנו הוא שהילדים יוצאים לגינה בשמונה בערב ואנחנו לא קופצים מהספה. יש אור, יש שקט בראש, הכל מחובר כמו שצריך. לקח לנו שש שנים להגיע לזה, ושי סידר את זה בשלושה שבועות."
