דנה קנתה את הדירה בגלל המרפסת. 18 מ"ר, נוף לים, קומה 12. מושלם, חוץ מזה שכל עציץ ששמה שם מת תוך חודשיים.
היא לא הבינה למה. השמש טובה, היא השקתה, ואפילו קנתה אדמה טובה. מה שהיא לא ידעה: בקומה 12, הרוח מייבשת את האדמה פי שניים מהר מגינה רגילה. השמש על מרפסת פתוחה בלי שום הצללה מייצרת טמפרטורות שצמחי חנות רגילים לא מתוכננים לעמוד בהן. ואדניות פלסטיק קטנות מתחממות עד שהשורשים נשרפים.
שי הגיע ועשה משהו שדנה לא ראתה אף גינאי עושה קודם: הוא עמד במרפסת עשר דקות בלי לדבר, רק הרגיש את הרוח. אחר כך שאל מאיפה היא נושבת רוב הזמן. דנה ענתה מערב. שי סימן את הצד המערבי ואמר: "פה נשים את המחסום, והכל ישתנה."
הפתרון: שורה של אדניות כבדות מעץ (לא פלסטיק – עץ מבודד חום הרבה יותר טוב) בצד המערבי, עם פיטוספורום צפוף שעובד כמחיצת רוח חיה. ברגע שהרוח נשברה, כל מה שמאחורי המחיצה קיבל סיכוי.
שי בחר צמחים שמכירים רוח ושמש: רוזמרין, לבנדר, גזניה, כתר-נאה. כולם עמידים, כולם לא שותים הרבה. האדניות קיבלו שכבת חיפוי עליונה שמונעת התייבשות מהירה. מערכת טפטוף עם טיימר סגרה את הפער.
הדבר שהפתיע את דנה: המרפסת הרגישה אחרת גם בלי לצאת אליה. הירוק שנראה מבפנים דרך הדלת שינה את התחושה של הסלון.
דנה אומרת: "שלוש שנים ניסיתי לבד, שי סידר את זה בשלושה שבועות. הבעיה לא הייתה אני – הבעיה הייתה שאף אחד לא אמר לי שבקומה 12 הכללים אחרים."
