כשמשה פתח לראשונה את שער החצר, הוא עמד שם כמה שניות בלי לזוז. עשב גבוה, שיחים פרועים, אדמה יבשה, פסולת ישנה בפינות. זו לא הייתה

כשהחצר של יואל עמדה ריקה, הוא לא ראה בה פוטנציאל. הוא ראה מספרים. הצעות מחיר שגלשו מעבר למה שיכול להרשות לעצמו, רעיונות יפים מדי למציאות

כשגל רכש בית פרטי קטן בפרברי העיר, מה שמשך אותו היה השקט והאור. מה שפחות דיברו עליו במודעה היה החצר. אדמה סלעית, קשה, כזו שכל

מאיה ובן זוגה תמיד אהבו לארח. חברים, משפחה, ערבים ארוכים של שיחות וצחוק. אבל משהו בבית החדש הרגיש חסר. הגינה הייתה יפה ומסודרת, אבל קרה.

אחרי שנים בבית עם גינה מוזנחת, משפחת לוין החליטה לעשות שינוי. במהלך היום החצר עוד הייתה נסבלת, אבל עם רדת החשכה הכול השתנה. נקודות חשמל

אורית תמיד אהבה גינות. היא אהבה ירוק, פריחה, תחושה של טבע ליד הבית. מה שהיא לא אהבה – זה לכלוך. עלים שנושרים בלי סוף, פירות

אחרי שנה ארוכה של שיפוץ, עדי ובני זוגה הרגישו שסוף סוף אפשר לחזור הביתה. הקירות נצבעו, המטבח הוחלף, והחללים הפנימיים קיבלו מראה נקי ומדויק. אבל

כשהמשפחה של דנה עברה לבית החדש, היא התרגשה מהמרחב ומהאור, אבל מהר מאוד הבינה שיש בעיה אחת שקשה להתעלם ממנה. החצר הקדמית והאחורית היו חשופות

כשרונית ובני משפחתה רכשו בית קרקע קטן, הם חלמו על גינה ירוקה שתהיה מקום לשבת בו בשקט, לארח חברים ולתת לילדים מרחב טבעי לגדול בו.

הרעיון לבריכת נוי עלה אצלם הרבה לפני שהיה ברור איך זה ייראה בפועל. הם חלמו על פינה שקטה בגינה, כזו שאפשר לשבת לידה בסוף יום,

הבית שלהם עמד שם כבר עשרות שנים. קירות עבים, פרטים קטנים עם אופי, וגינה שהזמן השאיר בה סימנים ברורים. כשעברו לגור בו, הם ידעו שהם

כשהם עברו לבית עם חצר, הם היו בטוחים שסוף סוף יהיה מקום פתוח גם להם וגם לשני הכלבים שלהם. כלבים אנרגטיים, סקרנים, כאלה שאוהבים לרוץ,