כשטל ומיכאל נכנסו לבית, הקבלן הציג את החצר כ"גינה גדולה במיוחד." על הנייר זה היה 70 מ"ר. בפועל זה היה L לא סימטרי – חלק רחב ליד הסלון וזרוע צרה וארוכה שנעלמת אחרי הפינה. "הרגשנו שיש חצי גינה ועוד פרוזדור," אומרת טל.
הם ניסו לעשות סדר לבד. שמו דשא סינטטי בחלק הרחב, ובזרוע הצרה שמו אדניות לאורך הקיר. התוצאה: חלק אחד סביר, וחלק שני שנראה כמו מעבר שירות עם עציצים.
שי הגיע ודווקא התלהב מהצורה. "L זה לא באג, זה פיצ'ר," הוא אמר. "יש לכם שתי גינות במחיר של אחת. אתם פשוט עדיין לא רואים את זה."
הרעיון: לחלק את ה-L לשני עולמות. החלק הרחב ליד הסלון הפך לפינת האירוח – דק, שולחן, תאורה חמה, סוכך. המקום שבו מקבלים חברים ואוכלים בחוץ. הזרוע הצרה הפכה למשהו אחר לגמרי – פינה שקטה עם ספסל, צמחייה צפופה מסביב, ותאורת רצפה נמוכה. מקום להיעלם אליו עם קפה.
המפתח היה הפינה עצמה. במקום להתעלם ממנה, שי שם שם דווקא את הצמח הכי בולט – זית בוגר בעציץ גדול עם תאורה מלמטה. ברגע שמסתובבים מאחורי הפינה, מגיעים למקום אחר. "זה כמו חדר סודי," אומרת טל. "הילדים קוראים לזה הגינה הנסתרת."
מיכאל, שבהתחלה חשב שצריך פשוט לפרק הכל ולהתחיל מאפס, הופתע שחלק מהדשא הסינטטי נשאר במקום. "שי לא זרק את מה שעשינו. הוא השתמש בחלק ושינה את השאר. חסך לנו כסף ולא גרם לנו להרגיש טיפשים."
