מהשיפוע הבעייתי לגינה שכיף לחיות בה

כשהם רכשו את הבית, הם התאהבו בנוף. בית פרטי, שכונה שקטה, תחושת התחלה חדשה. רק דבר אחד העיב על ההתרגשות: החצר. או יותר נכון, השיפוע.
מדובר היה במגרש עם שיפוע תלול במיוחד, כזה שלא מאפשר סתם “לזרוק דשא” ולקוות לטוב. כל ירידה לחצר הרגישה לא בטוחה, כל מחשבה על ילדים, אירוח או אפילו פינה לשבת בה העלתה חשש. הם רצו גינה, אבל לא ידעו מאיפה מתחילים כשכל הקרקע נוטה למטה.

בהתחלה הם ניסו לחשוב לבד. חיפשו השראה באינטרנט, דיברו עם חברים, שמעו מושגים כמו קירות תמך, מדרגות, ניקוז. ככל שקראו יותר, כך גדל הבלבול. הפחד הגדול היה לקבל החלטה יקרה ולא נכונה, כזו שתיראה יפה בהתחלה אבל תיצור בעיות בטיחות ותחזוקה בהמשך.

בשלב הזה הם הגיעו לשי. כבר בפגישה הראשונה היה ברור שמדובר במשהו אחר. שי לא מיהר להציע פתרון, אלא קודם הקשיב. שאל איך הם מדמיינים את השימוש בגינה, מי הולך להיות בה, מה חשוב להם באמת. רק אחר כך ירד לפרטים הטכניים: זוויות השיפוע, סוג הקרקע, כיווני שמש וניקוז.

התהליך עם שי היה מדויק ורגוע. הוא הסביר, בשפה פשוטה, למה שיפוע כזה מחייב שילוב של מדרגות וקירות תמך, ואיך אפשר להפוך אילוץ להזדמנות עיצובית. במקום להילחם בשיפוע, הוא תכנן גינה מדורגת, עם מפלסים ברורים שכל אחד מהם משרת צורך אחר: אזור ישיבה, פינת משחק, וצמחייה שמחזקת את הקרקע ולא דורשת תחזוקה מורכבת.

במהלך העבודה עצמה הם הרגישו שיש על מי לסמוך. שי היה נוכח, עדכן, פתר בעיות שצצו בשטח בלי דרמה ובלי קיצורי דרך. כל שלב בוצע מתוך מחשבה על בטיחות, עמידות לאורך שנים ומראה טבעי שמשתלב בסביבה. גם הבחירה בצמחים לא הייתה מקרית, אלא מותאמת לשיפוע, לשמש ולרצון שלהם בגינה יפה שלא תדרוש טיפול אינטנסיבי.

כשהעבודה הסתיימה, הם עמדו בחצר ולא האמינו שזה אותו מקום. השיפוע שהיה מקור לדאגה הפך לאלמנט המרכזי והמרשים ביותר בגינה. המדרגות הזמינו תנועה טבעית, קירות התמך השתלבו בעיצוב ולא נראו “כבדים”, והתחושה הכללית הייתה של זרימה ושקט.

היום הם משתמשים בגינה כל יום. הילדים יורדים בבטחה, חברים מתארחים בלי חשש, והחצר הפכה לחלק בלתי נפרד מהבית.
“שי לא רק בנה לנו גינה,” הם מספרים, “הוא עזר לנו לראות איך אפשר להפוך בעיה למשהו שמוסיף ערך אמיתי לחיים. הליווי שלו, הסבלנות והחשיבה עד הפרט האחרון עשו את כל ההבדל.”