הרעיון לבריכת נוי עלה אצלם הרבה לפני שהיה ברור איך זה ייראה בפועל. הם חלמו על פינה שקטה בגינה, כזו שאפשר לשבת לידה בסוף יום, לשמוע מים זורמים ולהרגיש קצת טבע בבית. אבל יחד עם החלום הגיעו גם לא מעט חששות. דגים, תחזוקה, בטיחות, ניקיון. הם לא רצו פרויקט יפה בהתחלה שיהפוך לנטל בהמשך.
הגינה עצמה לא הייתה גדולה במיוחד, והם פחדו שבריכה תרגיש כמו משהו “גדול מדי” או מנותק משאר השטח. בנוסף, הם שמעו לא מעט סיפורים על מים עומדים, אצות ובעיות שלא תמיד רואים בתמונות. בשלב מסוים הם הבינו שאם עושים את זה, זה חייב להיות עם מישהו שמבין לעומק, לא רק בעיצוב אלא גם בתפקוד היומיומי.
כאן נכנס שי. כבר בפגישה הראשונה הוא הוריד הרבה מהלחץ. במקום להתחיל מצורה או גודל, הוא שאל למה הם רוצים בריכת נוי. האם זה בשביל השקט, היופי, תנועה בגינה, או שילוב של הכול. משם הוא התחיל לבנות תמונה ברורה. לא עוד אלמנט נפרד, אלא חלק מהגינה.
שי תכנן פינת בריכה שמשתלבת בטבעיות במרחב. כזו שלא משתלטת, אלא מזמינה. הוא הסביר על זרימת מים נכונה, סינון שמתאים לדגים, ואיזון שמונע בעיות לאורך זמן. כל דבר הוסבר בפשטות, בלי להעמיס במונחים, ועם מחשבה קדימה על תחזוקה קלה.
במהלך ההקמה, הם ראו עד כמה הפרטים הקטנים חשובים. מיקום האבנים, עומק הבריכה, הצללה חלקית לצמחי מים, והבחירה בצמחייה שמאזנת את המראה וגם תומכת באיכות המים. שי היה שם לאורך כל הדרך, בדק, כיוון, ושינה כשצריך. לא מתוך לחץ, אלא מתוך הקשבה לשטח.
כשהמים נכנסו והדגים הראשונים שוחררו, הם הרגישו שמשהו בגינה השתנה. פתאום היה מוקד. מקום שעוצר אותך. הצליל העדין של המים, התנועה השקטה של הדגים, והתחושה שהגינה קיבלה עומק חדש. לא רק מראה, אלא חוויה.
עם הזמן הם גילו שדווקא מה שחששו ממנו, הפך לפשוט. התחזוקה הייתה ברורה, לא מורכבת, והכול עבד כמו שצריך. הבריכה נשארה נקייה, הדגים שגשגו, והפינה הפכה למקום האהוב עליהם בגינה. מקום לשבת בו לבד או עם אורחים, בלי רעש ובלי מאמץ.
“שי ידע לקחת רעיון עדין ולהפוך אותו למשהו יציב ואמיתי,” הם מספרים. “הוא לא רק בנה בריכה, הוא יצר לנו פינה שמביאה רוגע. הליווי שלו, הדיוק והאחריות לכל פרט גרמו לנו להרגיש בטוחים מהרגע הראשון.”
היום, פינת בריכת הנוי היא הלב של הגינה. לא משהו שמסתכלים עליו מרחוק, אלא מקום שחיים לידו, יום אחרי יום.
