כשהמשפחה עברה לבית החדש, היה ברור להם דבר אחד: הם רוצים לבלות יותר זמן יחד בחוץ. שלושה ילדים בגילאים שונים, הרבה אנרגיה, וחלום על גינה שתהיה חלק מהיומיום. בפועל, החצר שקיבלו הייתה רחוקה מזה. שטח פתוח ולא מוגדר, בלי אזורים ברורים, עם פינות בעייתיות מבחינת בטיחות ותחושה כללית של בלגן. הילדים אמנם יצאו החוצה, אבל ההורים מצאו את עצמם בעיקר דואגים.
הם ניסו לדמיין לבד איך גינה משפחתית אמורה להיראות. מצד אחד, מקום למשחק חופשי, ריצה, כדור ואופניים. מצד שני, פינה שקטה לישיבה, אירוח ומנוחה. האתגר הגדול היה לחבר בין כל הצרכים האלה בלי ליצור גינה עמוסה מדי או כזו שדורשת תחזוקה יומיומית מתישה. הם ידעו שהם צריכים ליווי מקצועי, כזה שמבין משפחות ולא רק צמחים.
כאן נכנס שי לתמונה. כבר בשיחה הראשונה הוא שאל שאלות שלא ציפו להן: איך נראים אחר הצהריים בבית, מה הילדים הכי אוהבים לעשות, ואיפה ההורים מדמיינים את עצמם יושבים בסוף יום. רק אחר כך עבר למדידות, תכנון וסקירת השטח. התחושה הייתה שמישהו באמת מנסה להבין את החיים עצמם, לא רק את הגינה.
שי בנה תכנון שמחלק את החצר לאזורים ברורים אך מחוברים. אזור משחק פתוח עם משטח נוח ובטוח, בלי פינות חדות ועם צמחייה שלא מסכנת ילדים. שבילים ברורים שמכוונים תנועה, כך שגם משחק סוער לא הופך לכאוס. במקביל, הוא יצר פינת ישיבה נעימה להורים, כזו שמאפשרת לראות את כל הגינה במבט אחד, בלי לוותר על תחושת רוגע.
אחד הדברים שהרשימו במיוחד היה הדגש על בטיחות בלי לפגוע ביופי. שי בחר צמחים עמידים ולא רעילים, תכנן הצללה טבעית שתגדל עם השנים, ודאג שכל האלמנטים יהיו בגובה ובקנה מידה שמתאימים לילדים. הוא גם חשב קדימה: איך הגינה תיראה כשהילדים יגדלו, ואיך היא תמשיך לשרת את המשפחה לאורך זמן.
במהלך ההקמה, שי היה מעורב בכל שלב. הוא הסביר, התייעץ, ועדכן, גם כשעלו שינויים קטנים מהשטח. התחושה הייתה של תהליך משותף, לא של פרויקט שמבוצע מעל הראש שלהם. זה נתן ביטחון ושקט, במיוחד כשמדובר במרחב שבו הילדים אמורים להסתובב חופשי.
כשהגינה הושלמה, ההבדל היה מיידי. הילדים יצאו החוצה באופן טבעי, בלי שצריך לשכנע. ההורים מצאו את עצמם יושבים בגינה יותר ויותר, והחצר הפכה למקום מפגש משפחתי אמיתי.
“שי הצליח לראות את המשפחה שלנו, לא רק את השטח,” הם אומרים. “הוא תכנן גינה שמתאימה לחיים שלנו, וזה משהו שמרגישים כל יום.”
